<h1>פירוש ספר התמיד על כריתות</h1>
<h2>דף ו.</h2>
פטום הקטורת. כל זה הסדר מצאתי בגמרא דכריתות בפ' ראשון בפיזור, אך הלשון משתנה מעט ואין שם פטמה לחצאין כשרה, ולא משנת בר קפרא, ולא ברייתא דהקטיר כזית החוץ. אך בירושלמי דזרעים במס' ערלה איתנהו. כמנין ימות החמה. ואעפ"י שאין אנו מונין לימות החמה, נוכל לומר כי לשלש שנים אנו משוין ימות החמה ללבנה, וא"כ כל מה שמותיר בשנה פשוטה אנו משמרין לשנת [העיבור], ונמצא כי לג' שנים הוצרכו לאלף ותשעים וה' מנים מלבד תוספת יוה"כ, ולפיכך חשוב שס"ה בכל שנה, ואע"פ שאין החשבון כך בפרט כל שנה כ"א בכל ג' שנים עולה כך לכל שנה. מנה היה בו אל צורך כל יום ויום, ולצורך יוה"כ מלבד המנה של אותו יום היה מוסיף ג' מנים יותר, נמצא לצורך יוה"כ ד' מנים. והיה מחזירן למכתשת ערב יוה"כ וחוזר ומדיקן פעם אחרת כדי שתהיה דקה מן הדקה, שהרי כתוב ביוה"כ "קטורת [סמים] דקה", ובשביל אותה [הקטרה] היו מתמעטים הד' מנים מחצי מנה, והיה לוקח מהם מנה לצורך קטורת היום, נשארו ב' מנים וחצי. ונראה כי באחד בניסן היו עושים הקטורת מתרומה חדשה. וכל סם וסם היה שוחק בפ"ע, ואח"כ מערב את הכל, כן כתב רבינו משה [פ"ב מכלה"מ ה"ה]. צרי. הוא 'בלשמי', שיוצא מאילן א' קטן אין גבהו יותר משני טפחים, ונמצא בשדה אחד0— נמצאו בו שבעה מעינות0— סמוך לבבל, ובזמן הקיץ אדם חותך הענפים ולוקח אשישה אחת קטנה תולין אותה במקום החתך לקבל הלחות היוצא מן הענפים, ואותו הלחות נקרא 'בלשמי', ודי להם אם יוכלו לקבל ממנו מ"ם... ליטרא בשנה אחת. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל שרף היוצא מעצי הקטף, נקרא העץ קטף על שם שקוטפים ממנו הענפים (בכל לשון) מלשון "הקוטפים מלוח עלי שיח" [איוב ל' ד']. צפורן. הוא שחלת, ותרגומו 'טופרא' [שמות ל' ל"ד], וכתב רבינו משה כי הוא [ב]שם אחד נקרא 'בלקתי בישנסי' שצורתו כעין צפורן. חלבנה. הוא גומה אחת, נקראת 'גלבנס'. ויש אומרים כי 'גלבנס' הוא לחות עץ אחד יוצא ממנו ומתייבש במקומו. ורבי' משה כתב [שם ה"ד] כי חלבנה הוא 'מיעא' בערבי, ומצאנו במלות כי 'מיעא' הוא מין עשב נקרא 'אישטורק', והיבש נקרא 'אישטורק קלמיטא', והוא אדום, ושהוא רך נוזל נקרא 'אישטורק רוביאה', וריחו טוב בכל מוגמר. לבונה. ידוע. ואלה הארבעה מפורשים בתורה נטף ושחלת וחלבנה ולבונה, והשבעה הנותרים הלכה למשה מסיני, הרי בין כלם י"א. ורבותינו דרשו "קח לך סמים"0— תרי, "נטף ושחלת וחלבנה"0— הרי כאן חמשה, "סמים"0— האי סמים בתרא מרבה כנגד כל אותן שמנה ומרבה ה' אחריני, "ולבונה זכה"0— הרי כאן י"א. ואלו הם, שמותם. אחד0— נטף. (שהיא) [שהוא] 'בלשמי' ונקרא צרי. ב0— שחלת. נקרא צפורן ונקרא 'בלקתי בישנאסי', ובערבי 'אטפר אטאיב'. ג0— לבונה. והוא ידוע. ד0— חלבנה. הוא 'אישתורק רוביאה', והוא נק' 'מיעא' בערבי. ה0— מור. הוא ה'מושך', והוא הדם הצרור שבחיה הנמצאת בארץ הודו, כ"כ רבינו משה [פ"א מכלה"מ ה"ג]. ו0— כרכום. והוא 'אלזעפראן'. ז0— שבולת נרד. והוא 'אישאייקא נרדי'. ח0— קציעה. והיא 'ענבורא'. ט0— הקושט. והוא ידוע. י0— קליפה. והוא 'קשייא ליצייא'. י"א0— קנמון. והוא 'לינג'א לובין'. ורבי משה כתב [פ"ב מכלה"מ ה"ד], 'קציעה' 'וקושט' 'וענבר', א"כ קציעה הוא דבר אחר זולתי 'ענבר' ולא פירשו. בורית, וכרשינא, ומלח סדומית, ומעלה עשן, וכפת הירדן, לא היו מכלל הסמנים ולא ממשקלם. בורית כרשינא. כרשינא שם מקום, או העשב הגדול, כרשינים הנקראים 'כרישיש'. והוא תימה ומה יעשו תשעה קבין בין הבורית והכרשינא. מלח סדומית, רובע. פירוש רובע הקב. ולא ידענו למה באה מלח סדומית. מעלה עשן. שם עשב, נקרא כן לפי שהוא מעלה עשן הריח מאד. וכתב רבינו משה [שם ה"ב] כי לא היו יודעים אותו כ"א אנשים ידועים והוא היה הלכה בידם איש מפי איש. כפת הירדן. נקרא כן, נראה שהוא 'הענבר', והוא צואת הדג הנקרא 'בלינא'. יין קפריסין. מפרי האילן הנקרא 'קפר', ונראה כי טבעו לרכך (בה) [בו] דברים הקשים, אמנם אנחנו נמצא בטבעו [לרפא] הכאבים העזים והקשים כמו כאב הטחול. סאין תלתא וקבין תלתא. פירושו כי הסאין תלתא והמותר על השלוש סאין ג"כ תלתא. ואמר זה ע"ד מליצת השיר, בין הכל כ"א קבין, כי הסאה ששה קבין, וכ"כ רבי משה עשרים ואחד קבין [שם ה"ה]. מביא חמר חיור עתיק. מביא יין ישן לבן. נראה כי הדברים שאדם שורה בהם צריכים שיהיו דקים מאד כדי שיכנסו במהירות בחלקי העצם של הדבר השרוי, ואפשר שיין קפריסין יש לו דקות וכ"ש הישן שנזדככו כל הזמן שמריו, ואם הלובן יגביר עליו כ"ש שיגביר עליו דקותו. כדי לשפות בו את הצפורן כדי שתהא נאה. זאת הצפורן יש בו קמטים מתיבש בהם האבק והעפר והלכלוך, [ו]צריך למרק ולהעביר אותו הלכלוך ממנה. ויהיה לשפות מענין השופה יין לחמרים [ב"מ ס' ע"א, כגירסת הרי"ף שם] שהוא ענין העברה מכלי לכלי, ואין לי דרך אחר בפירושו, שאם היה מענין שיפה והחלקה היה לו לכתוב לשוף מענין לשוף ולכרכב, וכן הסכין שפה והיא טהורה [ע"ז ע"ה ע"ב] ששורשו שיף, וזה הוא שורשו שפה, ואפשר ששיף ושפה ב' שרשים וענינם אחד, שהרי מצאנו גוי ששפה ע"ז לצורכו היא ושפייה מותרין [שם מ"ב ע"א], וזה אם נקרא שִפה בחירק תחת השי"ן או נקרא ש0פה בקמץ תחת השי"ן שרש שניהם שפה. שתהא נאה. נקיה וזכה וראויה להתערב עם הסמנים האחרים הזכים קודם שישחקו אותה. כשהיה שוחק היה אומר הדק. הממונה על השוחקים היה אומר לשוחק בזה הלשון הדק היטב היטב הדק, והוא כפל לשון בהתראתו, ואע"פ שישחקנו כראוי מצוה אותו שישחקנו יותר יפה בעלי בתוך המכתשת אילך ואילך עד שיערבם יפה, והכאת העלי וקול המולתו שיולד יחמם האויר אשר בתוך המכתשת עד שהאויר ההוא יערב וימזג כחות הסמנים זה בזה וז"ב, וזה ידוע בחכמת הטבע כי קול היוצא מבין ב' דברים הוא הכאת ב' דברים לאויר אשר ביניהם, וגם הקול היוצא מן הגרון הוא דפיקת והכאת האויר היוצא מן הגרון לאויר אשר יפגוש מבחוץ. אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד. וא"ת ישחק במי רגלים מחוץ לעזרה ואחר שפיטמה ליכא למיחש לריח רע כלל, לא אפשר למעבד הכי דא"ר חנינא "קדש תהיה לכם" כל מעשיה לא יהיו אלא בקדש.
<h2>דף ו:</h2>
פטמה לחצאין כשרה. מחצית משקל כל הקטורת, וזה עיקר, זה מצאתי בגמרא בפנים אחרים וכן נראה שפירש רבינו משה שהוא פיטמה כלה אלא שפיטמה מעט מעט בכל יום לפי מה שצריך בכל יום פרס בשחרית ופרס בין הערבים דהיינו מנה בכל יום, והוא תימא ואיך יפטם שליש המנה או רביעו, והפירוש הראשון הוא עיקר. לשליש או לרביע לא שמענו. לא קבלנו בזה מרבותינו לא כשרות ולא פסלות. אם כמדתה כשרה. פירוש, אם פיטמה לחצאין ששם בה סימן וסימן, וחצי מן המשקל שנאמר בו למעלה, או לשליש או לרביע, מכלל דתנא לא בעי כמדתה, והוא תימא, בכולה איכא מדה בכל סימן ובמחציתה לא בעי מדה, ואיכא למימר דתנא קמא נמי בעי מדה, והכי קאמר ר' יהודה מאחר שהוא כמדתה אפי' הוא שליש או רביע כשרה, וכשרות שליש או רביע בא להשמיענו ולא ענין מדתה. חצאין שחסר בה מכל סימן וסימן. פירוש, פיטמה לחצאין שאמרנו כך פירושו, שחסר מכל סימן וסימן חצי משקל. חסר אחת מסמניה. לגמרי, חייב מיתה. ולא גרסינן או שחסר, משום דרישא פירושא הוא ואין בה חיוב, והכי אמרינן בירושלמי [יומא פ"ד ה"ה] פטמה לחצאין כשרה, חצי כל סימן וסימן. וכן מצאתי בפירוש צרפתי דרישא פירושא הוא. חסר א' מסממניה. לגמרי, אע"פ שהאחרים כלם שלימים במשקלם חייב מיתה. ואיני יודע מאין יצא זה החיוב ממיתה, ובקטורת לא מצאנו אלא חיוב כרת. והחכם תלמיד ר' שמואל בן החסיד ר' משה פירש כגון שהקטיר ממנה ונמצא שלא עבד עבודה כשרה ובא בהיכל שלא לצורך וכל הבא להיכל שלא לצורך עבודה חייב מיתה. והאי לאו מילתא הוא דאינו חייב מיתה אלא הבא בקדש הקדשים אבל הבא בהיכל אין בו אלא מלקות, ואם יפרש שהכניסו בקטורת זה בקדש הקדשים ביום הכפורים, גם זה דוחק גדול ודבר רחוק הוא, דהא לא איירי הכא מהקטרה דיוה"כ, ומה דבר בזאת המשנה מענין הקטרה ולא דברה אלא מענין פיטום. ועוד שרבינו משה כתב בספר עבודה בהלכות כלי ביהמ"ק בפרק שני שבהם [ה"ח], נתן לתוכה דבש כל שהוא פסולה, חסר אחד מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה, ובמאי עסקינן אי בשהקטיר ממנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים, בדבש כל שהוא פסולה ותו לא והרי נכנס שם שלא לצורך, ואי בשלא הקטיר, ההיא דחסר אחת מסממניה בלא הקטיר אמאי חייב מיתה שהרי תרווייהו בחדא שיטה כתבן ולא הבדיל ביניהן. ועוד איך נאמר שרבי משה שדרכו לבאר כל דבר בביאור איך נשמט הנה וסתם כל כך דבריו שלא ביאר, והי"ל לכתוב חסר אחת מסממניה והקטיר ממנה בקדש הק' ביוה"כ, אלא ודאי לא סתם דבריו כ"כ אם היה בדעתו לפרש זה, אלא מעולם לא עלה פירוש זה בדעתו. ועוד מה הוא שכתב מפני שנעשית קטורת זרה, וכי מצינו חיוב בעשיית קטורת זרה, אם בהקטרתה הי"ל לכתוב מפני שהקטיר קטורת זרה או קטורת פסולה ונכנס שם ללא צורך, סוף דבר לא נתישבו לי הדברים ולא מצאתי להם פירוש. והאי דאמרינן נמי אף חייב משום הכנסה יתרה, איני מבין והיכן מצאנו חיוב בהכנסה יתרה, ואי משום ביאה שלא לצורך, כבר ביאר זה כשאמר חייב מיתה לדעת המפרש שהזכרנו ומה למדנו עתה. ושמא בא ללמדנו שאפי' נכנס שם בלא קטורת ובלא שום דבר ואפי' שלא בשעת עבודה כגון שכבר עבד עבודתו ויצא משם וחזר שם, או נוכל לפרש הכנסה יתירה שנכנס שם בשעת הקטרה והכניס שם יותר משיעור הקטרה הקצוב בכל יום. מעלה עשן אינו בכלל הסמנים שנאמרו הלמ"מ, ועכ"ז הזכירו הנה עם שאר הסימנים מפני שהוא שורש גדול לקטורת להעלות עשנו ותכלית כל קטורת עלית העשן, אך לא חייבו על האחרים (שאינן) [שאינו] מכלל הסמנים.
תני בר קפרא א' לשבעים ושלש שנים היתה באה חצאין של שיריים. לפי שבכל שנה היה מוסיף על שיעור הקטורת ג' מנים לקיים בה דקה מן הדקה, ודי אם היו פוחתין השלשה מנים בשביל רוב הדקדוק מחצי מנה, ונמצא המותר בכל שנה ב' מנים וחצי יעלה החשבון לקפ"ד, וזהו מחצית פיטום הקטורת, והיו מקטירים ממנה, כמו שאנו אומרים פיטמה לחצאין כשרה, ולדבריו פחות מחצי שיעור זה אינה כשרה, ולפיכך לקח זה החשבון והיה מספיק להם חצי שנה, ובהגיע חצי שנה היו מפטמין חצי שיעור אחר, ובתשלום השנה היו עושין שיעור אחר, וכן בכל שנה עד הגיע שבעים ושלש שנים אחרים. ואני תמיה איך היתה כשרה ממותר הקטורת שבכל שנה והיא צריכה להביא מתרומה חדשה, ובכמה מקומות מצינו בתלמוד מותר הקטורת מה היו עושין בה, ובכל שנה היו מחללין אותה על מעות האומנים ונותנין אותה לאומנים בשכרם וחוזרין ולוקחין אותה מהם ממעות תרומת הלשכה החדשה ומקטירין אותה. ונראה שלא היתה ראויה ליקח אותה ולהקטיר ממנה בפחות מזה השיעור כמו שאין ראוי לפטם אותה בפחות מזה השיעור. ועוד צריך לעיין הקטורת עצמה איך לא היתה מתחסרת משיעורה מפני שחיקתה לבד ואע"פ שלא היתה דקה מן הדקה, ואפשר שהיו השיעורין שוחקין מעט. ועוד תני, בר קפרא אומר אִלו היה נותן לתוכה קרטוב של דבש וכו', ולמה אין מערבין בה דבש אלא מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכו'. ושמעתי הטעם מפי אדוני דודי החכם רבי אבא מארי בר' שלמה ז"ל, כי השאור מגביה העיסה מאד, והדבש בעודו על האש מגביה מאד מכל השאר משקין, והשם גבוה0— ואינו רואה את הגבוה0— ואין הגבוה רואה את השפל, אבל מדת הקב"ה אינו כן הוא גבוה ורואה את השפל, שנא' "כי רם ה' ושפל יראה" [תהלים קל"ח ו'].
